|
"התפלאתי
לראות כמה זכויות יש לנו שלא הכרנו" |
|
מאת יובל יועז |
|
 |
|
|
תוכנית לימודים
שנתית בנושא החוקה, שהוכנה על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מועברת זו
שנת הלימודים השלישית לתלמידים בעשרות תיכונים בארץ. התלמידים דנים אם
ולמי יש צורך בחוקה ובזכויות שהיא מבטיחה, ובסוף השנה כותבים חוקה
בעצמם. ביקור בסדנת זכויות אדם בתיכון האזורי "שקמה" בקיבוץ יד מרדכי
חשף דיון, שנסק לעתים לרמות אקדמיות |
|
בשיאה של
הסדנה ללימוד זכויות אדם שקיימו תלמידי כיתות ט' בבית הספר התיכון
האזורי "שקמה" בקיבוץ יד מרדכי בשבוע שעבר, קיבל כל אחד מהם כרטיסייה
ובה זהות חדשה. |
|
סדנת זכויות אדם בבית ספר "שקמה",
ביום ראשון שעבר. "זה נותן לנו אפשרות לדעת מתי לפתוח את הפה ועל מה
אתה יכול לפתוח את הפה, וגם לדעת לעשות את זה בלי לפחד"
תצלום: לימור אדרי |
 |
משימתו של כל תלמיד
היתה לבחור את שלוש זכויות האדם החשובות לו ביותר, מתוך רשימה שגובשה
בעזרת התלמידים והמופיעה כעת על הלוח, בהתבסס על זהותו החדשה.
התלמידים התגלגלו מצחוק בכל פעם שאחד מהם נדרש להקריא איזו דמות הוא
נדרש לגלם ומהן הזכויות החשובות לה: פוליטיקאית בריטית התומכת
בלגליזציה של סמים קלים; עיתונאי לבנוני תומך חיזבאללה המתגורר
בביירות; נרקומן מחיפה העובד כשליח בפיצרייה מקומית; הומלס בניו יורק
שלו שלושה ילדים; הומוסקסואל תל אביבי בן 24, החי עם בן זוגו ועובד
במוסך. למרות פרצי הצחוק וההערות המלגלגות, ההשתתפות היתה ערה והדמיון
הפליג למחוזות לא צפויים. התלמיד שנדרש לגלם את העיתונאי הלבנוני,
למשל, הגיע למסקנה שכתיבתו בשירות החיזבאללה נובעת ככל הנראה מלחצים
המופעלים עליו מצד הארגון. לכן חופש הביטוי איננו בראש מעייניו, אבל
כדאי שחופש התנועה יהיה בהישג ידו, למקרה שיחליט לברוח.
קשה לומר שמדובר ביום לימודים טיפוסי בבית הספר, אולם הסדנה, שאותה
מעבירים סטודנטים למשפטים מהאוניברסיטה העברית, אינה מאורע חד-פעמי
במערכת השעות. היא חלק מתוכנית לימודים שנתית באזרחות המיועדת לכיתות
י', אלא שבבית הספר "שקמה" הוחלט להקדימה בשנה. התוכנית היא יוזמה של
"חוקה בהסכמה", גוף הפועל במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה. חוקה
בהסכמה פועל באמצעים שונים, ובהם גם שיתוף פעולה עם מערכת החינוך,
לקידום יצירת "זהות קולקטיווית מאחדת ומקרבת". בכך הוא מקווה לקדם את
החזון של חוקה ישראלית המקובלת על כל פלגי החברה.
בית ספר זה זכות או חובה?
"שקמה" הוא בית ספר תיכון קטנטן, שתי כיתות בכל שכבה. הוא ממוקם ביד
מרדכי, מדרום לאשקלון, וקולט גם את הילדים מיישובי לכיש המערבית
שבסביבה ובהם הקיבוצים זיקים וכרמיה והמושבים משען, הודיה, בית שקמה,
נתיב העשרה, תלמי יפה, גהה וניר ישראל. חלק מהתלמידים באים מרקע קשה,
משפחתי וכלכלי.
למרות זאת, הדיון בסדנת הדמוקרטיה התנהל ברמה גבוהה; לפעמים חצו
המדריכים את הגבול שבין תיכון לאוניברסיטה והדיון נסק לרמה אקדמית
ממש. כשלרשימת זכויות האדם המתרקמת על הלוח הוסיף מישהו את הזכות
לחינוך, קפצה אחת התלמידות ובפיה השגה: "חינוך זה לא זכות", היא
אומרת, "זו בכלל חובה. כי אנחנו חייבים לבוא לבית הספר". מתפתח דיון
בשאלה אם החובה לבוא לבית הספר משפיעה על זכות האדם לקבל חינוך
מהמדינה, והמדריך מנצל את ההזדמנות ומתאר את ההבדל בין זכויות
פוליטיות לזכויות חברתיות, המטילות על המדינה חובה לספקן.
בהמשך מתפתחת שיחה על התנגשות בין זכויות. "בעצם", אמרה תלמידה אחת,
"הזכות לביטחון באה על חשבון הזכות לחיים. כי הזכות שלי לביטחון גורמת
למישהו אחר לסכן את החיים שלו". ותלמידה אחרת הוסיפה: "אני גדלתי כאן
וכל הזכויות חשובות לי. אני לא יכולה להצביע על זכות אחת שהיא יותר
חשובה בעיני מזכות אחרת; אבל אולי יש ילד שגדל במדינה אחרת שבה אין כל
הזכויות האלה והוא לא מכיר אותן; הוא בכלל לא יודע שהן קיימות ושהן
מגיעות לו". אחד התלמידים ענה: "ממילא בסופו של דבר ההסתדרות היא זו
שמחליטה בשבילנו איזו זכות יותר חשובה". המדריך עצר את פרץ האקטואליה:
"על משרד האוצר וההסתדרות נדבר בהזדמנות אחרת".
"הסדנה שעברנו מבהירה לנו מה זה בכלל זכויות אדם; מסבירים לנו על כמה
מהזכויות", אמרה מאוחר יותר ג'מילה קצ'ורינר, בת 15 וחצי ממושב תלמי
יפה. "חלק מהמושגים האלה כבר היו ברורים לנו כי למדנו אותם, אז כששאלו
אותנו יכולנו להסביר אותם ולדעת למה זה מתייחס ואיך אנחנו אמורים
להסתכל על זה. זה היה יחסית פשוט להבין אותם. למשל, אם יש בן אדם עני
שחי ברחוב והמדינה לא נותנת לו את התנאים הבסיסיים לחיות. זה נוגע גם
לדמוקרטיה, כי הדמוקרטיה זה הבחירה של העם והיחס של המדינה לאנשים
שחיים בה".
"הדיון הזה נתן לי הרגשה שאני לא צריך תמיד ללכת נגד הממשלה ושיש בסיס
לכל ההחלטות של חבריה", אמר עופר שחר, בן 14, מיד מרדכי, "זה נותן לי
מושג מתי לכעוס עליהם ומתי לא. זה עוזר לנו להבין איך הדברים הולכים
בארץ. אני יכול להבין איך המנגנון פועל ולמה הוא פועל בדרך מסוימת.
למשל, זה גרם לי להבין יותר את חברי הכנסת הערבים ואת הכעס שלהם,
מאיפה הוא בא. אתה פוגע כל כך הרבה בזכויותיהם, ואפשר להבין למה הם
כועסים עליך".
הדר כהן, בת 14 מכרמיה, סיפרה: "התפלאתי לראות כמה זכויות יש לנו שלא
הכרנו ולא ידענו, ומה החשיבות של כל הדברים האלה. זה נותן לנו אפשרות
לדעת מתי לפתוח את הפה ועל מה אתה יכול לפתוח את הפה, וגם לדעת לעשות
את זה בלי לפחד, שיש לגיטימציה לדברים". וג'מילה התערבה: "לפי דעתי
הדמוקרטיה פה לא תמיד מתבטאת כמו שצריך. לא תמיד מקיימים את החוקים
הבסיסיים של דמוקרטיה, כמו במקרים של מעצר. לבן אדם יש זכויות
בסיסיות, שלא יכו אותו ולא יענו אותו, ויתנו לו לפחות ארוחה אחת ביום.
זה לא תמיד מקבל ביטוי".
הדרך לחוקה בהסכמה
סדנאות הדמוקרטיה הן חלק מתוכנית לימודים שלמה שפותחה במכון הישראלי
לדמוקרטיה. התוכנית מופעלת בעשרות בתי ספר בשיתוף משרד החינוך, כחלק
מחיזוק החינוך לאזרחות. לדברי דפנה גרובר, מנהלת התוכנית במכון, יעדה
הכללי הוא להוליך את התלמידים בדרך המובילה לחוקה בהסכמה ולחזק את
תפישת הדמוקרטיה שלהם. "התוכנית, שנקראת 'מערכת החינוך כותבת חוקה',
מעניקה לחברה ולמערכת החינוך הזדמנות להיות שותפה לתהליך מחנך, שיש לו
השפעה מעצבת על דמותה העתידית של החברה", אמרה גרובר. "בחשיפת
תלמידים, אנשים צעירים על סף חייהם האזרחיים, לערכים, לדילמות
ולסוגיות הנוגעות בעצם מהותה של החברה, יש כדי לחזק את תחושת השייכות
ואת הרצון לתרום ולהשפיע".
זו שנת הלימודים השלישית שהמכון מפעיל את התוכנית החינוכית, המהווה
חלק משמעותי מפעילויות "חוקה בהסכמה" שלו. הוא מקיים כנסים וימי עיון
למנהלי בתי ספר ולמורים, בניסיון לגייס אותם ליוזמה. הצטרפות בתי ספר
לתוכנית נעשית ביוזמתם הם. המכון, שקיבל את ברכת משרד החינוך, דואג
לספק מדריכים, תוכניות לימוד ותכנים. בין היתר פותחה סדרה של מערכי
שיעור, הכוללת טיפול בנושאים כמו "מהי חוקה ולשם מה צריך חוקה
בישראל", "עקרונות דמוקרטיים וגופים לא דמוקרטיים במדינה דמוקרטית"
ו"הסכמה, מחלוקת ופשרה". לקראת סוף השנה אמורים התלמידים להשתתף
בכתיבת חוקה בעצמם, אחרי דיון בין קבוצות החלוקות בשאלה אם יש בה בכלל
צורך.
"זה טוב שיש איזשהו גוף אקדמי עם תוכנית הניתנת ליישום בבית הספר",
אמרה שושנה מירוצ'ניק, מנהלת בית הספר. "אני לא יכולה לדרוש ממורים
לבנות תוכנית לימודים לכל בית הספר. לכן הקשר עם המכון הוא חלק מהגב
שיש לנו כדי להרגיש בטוחים בכל ההשתוללות שלנו בנושא האזרחות".
במסגרת אותה "השתוללות", וכתולדה של הפעילות המתואמת עם "חוקה
בהסכמה", עבר בית הספר להיות מנוהל למעשה בשיתוף התלמידים. בחופש
הגדול ישבה "קבוצת היגוי" של תלמידים וחשבה על דרכים שבהן יכול בית
הספר להתנהל באופן שיספק את רצונות התלמידים ושאיפותיהם. הפרויקט נמשך
גם בשנת הלימודים - שעתיים בכל שבוע, הקבועות במערכת השעות. בשעתיים
האלה פועלים התלמידים בוועדות שונות - ועדת אינטרנט, ועדת גישור, ועדת
פינות בית ספר, ועדת אירועים, ועדת רווחת התלמיד, ועדת תיאטרון, ועדת
ספורט ועוד - שכל אחת מהן אחראית לתחום כלשהו בחיי בית הספר.
"למשל, העלינו את הרעיון שנעשה שבוע נושא בבית הספר. החלטנו שהנושא
יהיה כבוד האדם", סיפר אורי בן-נר, תלמיד י"א ממושב נתיב העשרה, חבר
בקבוצת ההיגוי. "אחרי זה ישבנו בישיבות והסקנו מסקנות, עיצבנו כל מיני
מבנים כדי להפעיל את הנושא. התלמידים העלו המון הצעות. אמרו, למשל,
שרוצים מועצת תלמידים ורוצים מכונות שתייה ורוצים שירותים, ואנחנו
ישבנו עם כל החומר וחשבנו על מבנה כללי שבית הספר יכול לפעול לפיו. זה
מה שקורה עכשיו".
הפעילות הזאת כמעט לא התאפשרה, בשל בעיות תקציביות. במצב שבו אין לבית
הספר אפשרות לשלם למורים על הארכת שעות הפעילות בית הספר, הפתרון בא
מכיוון לא צפוי: התלמידים החליטו לקיים סדנה, כדי לשכנע את המורים
לתרום מזמנם ולהתנדב לפרויקט. "ובאמת", אמרה מירוצ'ניק, "התלמידים
הכינו מצגת ושיכנעו את המורים שהליווי שלהם והעזרה הפרטנית תורמים
למערכת. אנחנו רואים את בית הספר כמוסד שיש לו הזדמנות נהדרת להראות
לכל ילד את המסוגלות האישית שלו כאזרח וכאדם. תעודת הבגרות מאוד חשובה
לי, אבל אם התלמיד ילמד יותר היסטוריה או פחות היסטוריה, הוא יוכל
להשלים את זה אחרי הצבא. לעומת זאת, אם את תהליך הטמעת הערכים הוא לא
עשה כילד, הוא כבר לא יעשה את זה כמבוגר". |
מתוך עיתון
"הארץ" 23/12/2003 - כל הזכויות שמורות |
