משלנו

כתבו  לנו

קבוצות דיון שיח 2000 עדכונים והודעות ממ''ש משאבים אירגוניים משאבים חינוכיים פרויקטים בית ספר

שער

לעיסת מסטיק-פויה!!!


לעיסת מסטיק הינה, כנראה, חלק מצורך אישי והסברים מעמיקים בתחום זה לא תמצאו כאן. גם לתרבות הסביבתית יש חלק בקידום פעילות גופנית מורכבת זו. האם שאלנו עצמנו למה מעיכת תפוח עץ תחת עולם האימתני של שינינו הטוחנות, אינו דומה כלל לאותה פעולה כאשר הקורבן הפעם הינו חומר בלתי מזוהה הנושא שם עיברי תיקני המזכיר יותר חומר בניה מאשר מאכל--גומי לעיסה.
תפוח זה דבר בריא ולעיסת הגומי אין לה, כביכול, תכלית מוסכמת מלבד היותה גורמת לתנועת לסתות ההופכת במהלך הפעולה ללא רצונית וחסרת שליטה. על חולשה זו עושה התעשייה כסף לא קטן תוך הנפת דגל "סגולותיו הבריאותיות והייחודיות של המסטיק", איך לא?.
לעיסת מסטיק בצנעה איננה מפריעה לי ואולם הלעיסה מהסוג "תראו אותי! אני לועסת!"
מעצבנת במיוחד. העלאת הגירה המלווה לעיתים בבומים על קוליים, מזכירה לי מפגש עם
בהמה טיבטית במעלה שביל הררי.
קחו למשל את אירופה, נכון הם לא אוהבים אותנו במיוחד, נכון הם לא מוצלחים כמונו ואין להם את ירושלים, שילמדו מאתנו-"עם הספר", "עם סגולה" …..לא זכור לי שראיתי שם לעיסה המונית, משהו שיזכיר מבצע הנחות ארצי המריץ את כולם ללעוס כל הדרך אל הבנק.
אבל למי איכפת מהאירופאים, למה מי הם בכלל, הם לא היו בצבא וכבר אמרנו שאין להם עיר כל כך כל כך ומאוד מאוד כמו ירושלים…..אז שישבו בשקט!!.
פעם חשבתי או קיויתי שהעיסוק בלעיסה יתפוס את מקומה של האובססיה הסלולרית שאימצה את המוטיב "סתם כי בא לי לדבר"…..אבל לא…מסתבר שאפשר גם וגם, כלומר: גם "סתם כי בא לי ללעוס".
למה אני מספר לכם את כל זאת?

נפלתי קורבן! כן כן, התחלתי גם אני ללעוס, אבוי לי ולסובבים אותי. התמכרות קטנה ושובבה, מסטיק על הבוקר!.
והכל קשור לסיבוב סויטץ' ההתנעה במכונית, התנועה הבאה תיהיה לעבר הקופסה הגואלת.
הנסיעה לעבודה המלווה בלעיסה קפדנית נראית כמו נסיעה עם נהג אוטומטי, רדיו מכובה
ורק חסר שלט על שימשה המכונית המבהיר "לא להפריע, מישהו כאן מנסה להתייחד עם מחשבותיו".
הקצב המונוטוני של הלעיסה מגמד את הסובב וממקד את המטרה-"תעזבו אותי ועל תבלבלו לי!".
מכירים את הרגע המר שהלעיסה מתחילה "להביא את הסעיף"?, הרי כמה אפשר ללעוס!,
הדבר הזה כבר מזמן איבד מטעמו, נוצל, ניסחט וניטחן עד כלות.

רגע הפרידה הגיע ואם בנוסף לכך גם עומד להתחיל השיעור, עובר תהליך הפרידה ללעיסה חשאית, משהו כמו "מי בכלל לועס פה!" ואולם אין דרך חזרה, המסטיק עושה דרכו לפח האשפה בהפגנתיות-דוגמה אישית, מופת לחיקוי!!.
אין דבר, רק שלא אשכך ללעוס בדרך חזרה.
נפל לידי מאמר מעיתון מעריב העוסק בנושא ומראש קובע למעשה שהלועס הנורמטיבי היא בעצם-לועסת.
הבנות לועסות והלסת חורקת
מחקר: תלמידות תיכון בת"א לועסות מסטיק כמעט ארבע שעות ביום, התוצאה הינה נזק לפה.
מחצית מהתיכוניסטיות בתל אביב מדווחות על רעשים במפרקי הלסת בגלל לעיסת מסטיק ממושכת.
כך מגלה מחקר חדש.
 
הזמן הממוצע ללעיסת מסטיק בקרב התיכוניסטיות הוא 3.5 שעות ביום, ונמצאו גם בנות שלועסות
מסטיק עד 12 שעות ביממה. בבתי הספר הדתיים נמצא כי פחות בנות לועסות מסטיק, אבל זמן הלעיסה
ארוך יותר, ארבע שעות בממוצע.
 
"הרגלים מזיקים נפוצים יותר אצל בנות מאשר אצל בנים" אומר ד"ר אפרים וינוקור, מרכז המחלקה  לאוקלוזיה{תורת סגירת הלסתות בפה} ומדעי ההתנהגות בבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א. במחקר נמצא כי 30 אחוז מהתיכוניסטיות בנות 15-17 סובלות מכאבי שרירים במפרקי הפה. "לעיסת יתר וחריקת שיניים יכולות לגרום לניפוח השרירים ולכאב כרוני באזור הלסת", מסביר וינוקוד, שעמד בראש צוות החוקרים.לא מדובר רק בבנות. גם לגברים הרגל מסוכן של ניפוח שרירי פינות הלסת. הנזקים ללסתות אינם ניתנים לטיפול, אלא בניתוחים כירורגיים מורכבים. "חריקת שיניים חמורה במיוחד, כי היא  מערבת הפעלה של 70 ק"ג על השיניים, בהשוואה לשבעה ק"ג שמופעלים בזמן לעיסת מסטיקים", אומר וינוקוד.
 

רמי לוי

 

בית ספר שקמה ® 03/25/03