קפלה פאצי, פנים, פיליפו ברונלסקי, פירנצה המאה ה-15
אדריכלות הרנסנס, היא תחייה מחדש של רעיונות ומבנים קלאסיים מהעת העתיקה. אדרכילות הרנסנס התבססה בעיקר על אדריכלות רומית וגם במעט על אדריכלות יוונית.אדריכלי הרנסנס, בדומה לציירים, לפסלים ולאנשי הספרות וההגות, נשענו על עברה המפואר של איטליה בתקופת האימפריה הרומית. בנסיונם להחיות את תרבות העבר רצו לחדש את גדולתה של איטליה .
המרכיב הבסיסי בעיצוב האדריכלי של רומא העתיקה, וכתוצאה נכך גם של אדריכלות הרנסנס , היה המערכת הסגנונית (ORDER) . מערכת זו התבססה על יחידות אדריכלות מסורתיות. המרכיבים העיקריים של מערכת האדריכלות הקלסית היו: העמוד, כותרת העמוד והאנטבלטורה. כל אלה היו מעוטרים ומאורגנים ביחסים פרופורציוניים מוגדרים וברורים.
ארבעה סוגים של מערכות כאלה ידועים מן העולם הקלאסי: הדורי, היוני, הקורינתי, המורכבת. המערכת הדורית היא העתיקה מביניהן, מקורה ביוון. אחריה היונית ולבסוף הקורינתית. המערכת המורכבת, היא צירוף של המערכת היונית ונמערכת הקורינתית. והיא עוצבה בידי הרומאים. אדריכלי הרנסנס בנו בסגנון של המערכת הדורית, או על היונית, ולפעמים הציגו את כל המערכות הסגנוניות זו לצד זו באותו הבניין.
ויטרוביוס, אדריכל ומהנדס רומי, מתייחס בספרו על האדריכלות בעת העתיקה, לשלושה מושגים הקשורים זה בזה וביחד הם התמצית של העיצוב האדריכלי הקלסי. מושגים אלה הם: קנה מידה, פרופורציות ומודולוס. התוצאה הכללית של הבניין הקלסי (או הרנססי הנבנה תחת השפעה קלסית) מושגת על ידי התאמות של חלקי הבניין השונים אלה לאלה כשההתאמה מתבססת על מערכת של פרופורציות.
פרופורציות - הן יחסי גדלים. יחסי גדלים אלה מתבססים על חוקם קבועים שיוצרים תחושה והרגשה של נוחות בתוך הבניין. אם יחסי הגדלים הללו אינם מתוכננים נכון, הם יוצרים תחושה של גודל "לא נכון" וזה גורם לחוסר נוחיות בעינו של הצופה. ההרגשה מקבילה לתחושה של חוסר נחת כאשר שומעים צליל מזוייף בקטע מוזיקלי. יחסי גדלים והחוקיות הקבועה שלהם הנחו את כל סגנונות האדריכלות במשך הדורות-כולל הסגנון המודרני.
מודולוס - זוהי יחידה בסיסית אחת, שעל פיה קובע האדריכל את יחסי הגדלים שבין היחידות השונות של הבניין. יחסי הגדלים השונים שנקבעים על פי המודולוס הראשוני יוצרים הרמוניה בצורתו של הבניין. וההרמוניה הזו היא שיוצרת את התחושה הנוחה של הצופה או המבקר בבניין.את מערכת היחסים הפרופורציוניים הקלסית נוכל להבין טוב יותר אם נבחר לדוגמה מודולוס בצורת ריבוע שעליו נבסס את המערכת . לריבוע אפשר לצרף ריבוע נוסף וכך ליצור מלבן. לשני הריבועים אפשר לצרף עוד שני ריבועים השווים בגודלם לריבוע הראשוני ובכך ליצור ריבוע הגדוך ממנו פי ארבעה. היחס הפרופורציוני במקרה זה יהיה 1:4. ניתן גם לחלק או לכפול חלקים ביחס לריבוע המקורי. בדרך זו מהווים כל החלקים של הבניין מכפלה או חלוקה של אותו ריבוע בסיסי - המודולוס.
קנה מידה - היחסים הקיימים בין חלקי הבנייןלבין עצמם ובין חלקי הבניין לבניין כולו חייבים להימצא בהרמוניה עם גורם שלישי שהוא הצופה. יחס הדדי משולש זה נקרא קנה מידה. הצלחתו של קנה המידה יכולה להימדד ביכולת או בחוסר היכולת של האדם לתפוס את היחסים שעליהם מבוסס הבניין. במידה שיחסים אלה מבוססים על מודולוס שגודלו "אנושי", יוכל האדם להבין אותו ולהשתמש בו להבנת הפרופורציות של חלקי בהניין . בבניין שבמתוכנן על פי מודולוס "אנושי" מתקיים קשר נעים בין הבניין והאדם שבתוכו, ואילו בבניינים שמתוכננים על מודולוס שגדול מגודל אנושי חש האדם לא בנוח, ניכור מסוים, ודמותו מגומדת אל מול הממדים העצומים של הבניין.
האדריכלים הקלסיים ואדריכלי הרנסנס בססו את מערכת היחסים של המבנה על קנה מידה אנושי.כך הם אפשרו לצופה הרגשה נוחה ,ויכולת לתפוס את יחסי הפרופורציות שעליה תוכנן הבניין.ההתעסקות בפרופורציות היתה אחת הסיבות שהעלתה את אדריכלות הרנסנס לרמה של אמנות. בימי הביניים החשבה האדריכלות לאומנות מכנית-טכנית והאדריכלים היו בעלי מלאכה. ברנסנס האדריכלות נחשבה לאחת מן האמנויות ואנשים משכילים בצעו אותה.גם מעמדו של האדריכל השתנה. בימי הביניים לא היה מוכר בשמו, ואילו ברנסנס האדריכל נחשב לאמןשמפאר ותורם לגדולתה של העיר.אדריכלות הרנסנס עסקה בשני סוגים של מבנים: מבנים דתיים ומסנים חילוניים.
הפרתנון, מקדש יווני בסגנון דורי
כיפת הקתדרלה של פירנצה,פיליפו ברונלסקי, המאה ה-15.
פנים בניין הפנתיאון, רומא, מאה 1 לספירה
קפלה פאצ'י, פיליפו ברונלסקי, פירנצה, המאה ה-15
.קשת הניצחון של קונסטאנטין, רומא, 312-315 לספירה
כנסיית סנטה מריה נובלה, ליאון בטיסטה אלברטי, פירנצה, 155- 1470
בניין הקולסיאום, רומא, המאה ה-1 לספירה
בית המחסה ליתומים, פיליפו ברונלסקי, פירנצה, 1419-1424
מקדש וסטה בטיבולי, המאה ה-1